מי צריך משק או נחלה

כתב: עודד חלף- אדריכל.

בני האצולה בוונציה של המאה השש עשרה החלו לרכוש קרקעות חקלאיות בצפון איטליה, לאחר שעיסוקם המסורתי במסחר ימי התדרדר בעקבות שינויים שחלו אז בעולם, כמו התחזקות הצי הטורקי וגילוי אמריקה. על הנחלות שנרכשו על ידם, הם תכננו ובנו וילות, אשר הכילו, הן את פעילותן החקלאית והמסחרית החדשה והן את פעילותם החברתית והתרבותית, כפי שהיו מורגלים בעירם ונציה.

הוילות שנבנו על הנחלות נחשבות עד היום לאב טיפוס של בתי הנחלה וחלקן עומד על תילו, ואף ניתן וכדאי מאוד לבקר בהן. המפורסמות שבין הוילות האלה תוכננו על ידי אחד מגדולי האדריכלים של כל הזמנים, האדריכל- אנדראה פלדיו, שהוא דרך אגב האדריכל אשר עבודותיו זכו ללימוד ולמחקר הגדול ביותר בתולדות האדריכלות.

בתום לימודי נסעתי לאיטליה לטייל בעקבות עבודות אדריכלות עליהן למדתי, וכתוצאה מטעות שעשיתי בדרך, הגעתי ל"וילה ברברו". הסתכלתי סביבי נדהם וחשבתי לעצמי שכנראה הסתירו אותה ממני בכוונה... אני זוכר את הפגישה האקראית הזו עם "וילה ברברו" שתוכננה על ידי פאלאדיו, כרגע מיוחד במינו, בו התרגשתי, בפעם הראשונה, מיצירה אדריכלית בדומה להתרגשות, שהיתה שמורה אצלי עד אז ליצירות מוסיקליות.

בישראל התפתחה השאיפה לנחלה בעשור האחרון. אנשים אשר עיסוקם לא שייך לחקלאות רוכשים נחלות מתוך צורך עמוק לקשר עם הקרקע. צמיחת היכולת הכלכלית ועליית רמת החיים, הרי היו יכולות לבוא לידי ביטוי בדירות גדולות במגדלים, בבתים עירוניים או אפילו בבתי מלון מפוארים, אבל הידיעה הזו, שיש לך חלקת אלוהים השייכת לך, לילדך ולבני ילדך, נותנת דבר מה נוסף...תחושה של איזון והמשכיות ויציבות. הקשר עם הקרקע הוא קשר שלא ניתן לעירעור והוא כורח של חיבור מיוחד, השאיפה המושרשת להמשכיות- להנחיל את הקרקע לדורות הבאים.

הנחלה אינה מתאימה לכל אחד, לא כל בעל יכולת כלכלית מבקש לעצמו נחלה, שכן מעבר ליכולת הכלכלית צריך להיות בעל יכולת לחלום חלומות סמויים ולהיות בעל רצון לממש אותם ולהפוך אותם לחיי מציאות.

אני רואה יתרונות גדולים במגורים בנחלה, בעיקר היום, כאשר רמת התקשורת והמחשוב מאפשרת לשמור ולפתח, כמעט כל עסק, כמעט מכל מקום. המגורים בנחלה לא מנתקים כיום את הקשר עם החברה בעיר ובעולם. האינפורמציה מועברת בזמן אמיתי לכל מקום והמרחקים מתקצרים כל הזמן בעקבות שיפורי התחבורה. כך יוצא, שכדוגמת אצולת ונציה, אשר שילבה את עיסוקה בחקלאות ומגוריה בנחלות תוך שימור חיי החברה והתרבות, המעבר לנחלה מעלה שוב את איכות החיים האישיים והמשפחתיים מבלי לפגוע ואולי אף להועיל לקשרים חברתיים ועסקיים.

קיים עניין וסיפוק רב בתכנון הנחלות. החיפוש המתמיד שלנו, בני האדם, אחרי "המקום האותנטי", המקום האמיתי שלנו, מוצא בנחלה את המענה השלם. הנחלה על מרחביה ועל איזוריה הירוקים נתפסת על ידינו בבחינת נווה מדבר בכח, נווה המדבר הפרטי שלנו מול העולם הגדול האינסופי.

תכנון הנחלה מצריך שינוי בתפיסת המרחב וקנה המידה, כמו בציור על בד בגודל 3x5 מ' במקום על בד בגודל1x1  מ'.

מיקום הבית או המבנים בשטח חייב להיות חלק ממארג השטחים הפתוחים, המבנים, וגושי הצימחיה, כמשתתפים שווי ערך ושווי זכויות ביצירת המראה, שלא כמו בתכנון בית מגורים על מגרש גדול, אשר ביטויו, אובייקט בודד אחד.

הנחלה היא בפרוש לא סתם וילה גדולה, הנטייה לבנות בתים קרוב ככל הניתן לרחוב בכדי להרוויח את הגינה הגדולה שתיווצר בחלקו האחורי של המגרש לא מתאימה בדרך כלל לתכנון הנחלה. מיקום בית המגורים כחלק מהשטח עצמו יתרום להרמוניה בין המבנים לבין הנוף, ובין האדם לבין נחלתו.

כארכיטקט הייתי בודק את האפשרויות הרבות הטמונות בשימוש המושכל בשטחים המותרים לבניה החקלאית והלא חקלאית. האפשרות לשלב בנחלה פעילויות ספורט, אשר רק שטחים פתוחים גדולים יכולים לאפשר אותם, כמו גידול סוסים, מגרשי גולף וטניס, בריכות שונות וכדומה, לצד גידול גידולים חקלאיים ומבנים לטיפול בהם, כמו בית בד, יקב וכדומה הם יתרונות נפלאים למי שזכה להם. בעצם אלה גם נקודות מוצא מוצלחות מאוד לעשיה וליצירה אשר יקרינו מעבר לגבולות הנחלה.

עיקר עבודתו של האדריכל היא ניסוח רצונותיהם וחלומותיהם של אנשים שונים. החיבור בין החלומות האלה לבין הביטוי האדריכלי הוליד, ויהיה עשוי להוליד, נחלות שגבולן יהיה מסגרת נוף ארץ ישראל יפה באמת, של אנשים יפים באמת.